גז פחמימני מעובה (גפ"מ), מכונה גם "גז בישול" מופק מנפט גולמי בתהליך הייצור, ומשמש לבישול, חימום ומאור במגזר הביתי, החקלאי והתעשייתי, וכתשומת ייצור בתעשיית הפטרוכימיה. מרבית הצריכה בישראל מגיעה מבתי הזיקוק בחיפה ובאשדוד, וחלקה מיובא מחו"ל.
הגפ"מ הוא אחד ממקורות האנרגיה המרכזיים במשק הישראלי.
הגפ"מ משווק כמעט לכל בית אב בישראל לצורכי בישול והסקה, ומגיע לצרכני הקצה באמצעות מיכלים מטלטלים (בלוני גז) או באמצעות מערכת מרכזית.
בנוסף, הגפ"מ חיוני למגזר החקלאי, בעיקר לענפי החממות והלולים. פגיעה באספקת הגפ"מ למגזר זה עלולה לגרום לנזק כבד לגידולים ולאפרוחים. הגפ"מ משווק גם למגזר התעשייתי והציבורי (בעיקר בתי חולים ובתי מלון) ומשמש לבישול, הסקה ותהליכים תעשייתיים שונים.
גז פחמימני מעובה (גפ"מ) הוא תערובת של גזים פחמימניים, בעיקר פרופן (כ-20%) ובוטן (כ-80%). זהו גז חסר צבע ובמקור גם חסר ריח, אך לפני שיווקו לצרכים ביתיים מוסיפים לו תוסף ריח (אתיל מרקפמן), לצרכי זיהוי והתרעה מפני דליפה. ניתן לאחסן גפ"מ במצב נוזלי או גזי, אולם נוח יותר לשנע ולאחסן אותו במצב נוזלי.
המשקל הסגולי של גפ"מ נוזלי הוא 0.56 ק"ג לליטר. במצב גזי, גפ"מ כבד פי 1.8 מהאוויר, ולכן הוא שוקע ומצטבר במקומות נמוכים וסגורים.
עד שנת 1990 היה שוק הגז בישראל בפיקוח מינהל הדלק במשרד האנרגיה והתשתיות, אשר העניק רישיונות לשיווק גז לארבע חברות גז וקבע את המחיר לצרכן.
בשנת 1990 יושמה רפורמה ראשונה בענף הגז, אשר פתחה את השוק בפני ספקים נוספים והסירה את הפיקוח על המחירים. התחרות הורגשה בעיקר במגזרי התעשייה והחקלאות, שבהם ירדו מחירי הגז. במגזר הביתי המחירים דווקא עלו, והביאו להחזרה זמנית של הפיקוח על המחירים, אשר הוסר שוב בשנת 1995.
בשנת 2008 אושרה בכנסת, במסגרת חוק משק הגז, רפורמת הגז שנועדה לקדם את התחרות במשק הגז לצריכה ביתית. זוהי אחת הרפורמות החשובות שהוביל משרד האנרגיה והמים, אשר קידמה באופן משמעותי את התפתחות משק הגפ"מ בישראל.